פסק-דין בתיק עפ"ג 39739-02-12

המשיב הורשע לאחר שמיעת ראיות בת"פ 4240-02-11 (בימ"ש השלום בנתניה) בפריצה לדירה וגניבת תיק, מחשב נייד, מצלמה, מטען ומסמכים שונים שנתפסו בחזקתו כאשר נתפס בכף סמוך לאחר הפריצה והגניבה.

בימ"ש קמא האריך עונש מאסר על תנאי לתקופה של שנה שהיה תלוי ועומד נגד המערער, העמיד אותו בפיקוח קצין מבחן למשך שנה בכפוף לקבלת טיפול ב"בית חוסן" והטיל עליו קנס בסכום של 2,000 ש"ח או חודש מאסר תמורתו.

כל אלה בנוסף לתקופת מעצר של למעלה משנה שבה היה נתון המשיב במהלך הדיון בבית משפט קמא.

הערעור מכוון כלפי קולת העונש, וב"כ המערערת טוען בהודעת הערעור ובטיעוני באת כוחו בפנינו כי שגה בימ"ש קמא כאשר האריך את עונש המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המשיב ולא הפעיל אותו בנוסף לעונש מאסר בפועל שהיה עליו להטיל בגין העבירות נושא גזר-הדין.

לטענת המערערת, בימ"ש קמא שגה כאשר נתן משקל בכורה להמלצות שירות המבחן להעמיד את המשיב בפיקוחו בכפוף לקבלת טיפול, ובכך שהתחשב יתר על המידה בעובדה שהמשיב נפגע בתאונת דרכים והיה מרותק למיטתו במשך שלושה חודשים לפני שנעצר, דבר שלא מנע ממנו לבצע את העבירות נושא גזר-הדין כשמאסר על תנאי תלוי ועומד מעל ראשו.

המערערת טוענת כי בימ"ש קמא שגה כאשר לא נתן משקל מכריע לאינטרס הציבורי והעדיף את הנסיבות האישיות של המשיב על פניו.

ב"כ המשיב מתנגד לקבלת הערעור ועומד על האמור בתסקיר שירות המבחן שהיה בפני בימ"ש קמא ואשר הוצג גם בפנינו בכל הקשור להליך טיפולי שעבר המשיב, ואשר נגדע בשל סירובה של המערערת לאפשר לו להשתלב בבית חוסן לאחר מתן גזר-הדין ועד מועד הדיון בערעור.

ב"כ המשיב עומד על מצבו הרפואי של המשיב עובר לביצוע העבירות, אשר לדעת קצין המבחן יש לו קשר לביצוע העבירות, וכן עומד על כך שהמשיב היה נתון במעצר למעלה משנה במהלך הדיון בבית משפט קמא.

כמו כן, עומדת ב"כ המערערת על עברו הפלילי של המשיב כפי שבא לביטוי בגיליון ההרשעות הקודמות שהוצג בפנינו, כאשר עונשי מאסר בפועל לתקופות קצרות ומאסרים על תנאי לא הרתיעו אותו מלחזור ולבצע עבירות ולפגוע ברכושו ובבטחונו של הציבור.

עיון בגזר-הדין של בימ"ש קמא מעלה כי הוא עמד על האמור בתסקיר שירות המבחן בכל הקשור לנסיבותיו האישיות של המשיב, לשימוש שעשה בסמים, לפציעתו בתאונת דרכים ולכך שבעקבותיה נקלע לקשיי פרנסה וסכסוכים עם בת זוגו, היה מובטל, שתה לשוכרה וניהל אורח חיים לא יציב, במהלכו ביצע את העבירות נושא גזר-הדין.

בית משפט קמא התחשב גם בדברי העו"ס על יכולתו של המשיב להשתלב בתהליך טיפולי ועל כך שבשנים האחרונות הוא גילה סימני התמתנות והעבירות בוצעו על רקע נסיגה תפקודית בעקבות תאונה שעבר.

דברים אלה שימשו את הנימוקים העיקריים להארכת עונש המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המשיב, ולהעמדתו בפיקוח שירות המבחן למשך שנה בכפוף להשתלבות בתהליך טיפולי.

אמנם בימ"ש קמא לא התעלם מהתנהגותו החמורה של המשיב ואין אנו רואים עין בעין איתו את ההקלה שנתן בו לאור הסיבה שמצא לביצוע העבירות שכן אין בנימוק שהועלה על ידי בימ"ש קמא, בעקבות האמור בתסקיר המבחן, כדי להצדיק את חזרתו של המשיב לעולם הפשע ואת הפגיעה החוזרת ונשנית שלו ברכושו ובבטחונו של הזולת.

גם אם המשיב והרכוש הגנוב נתפסו בכף סמוך לאחר הפריצה והגניבה, אין בכך כדי להקל עם המשיב כפי שהקל עמו בימ"ש קמא שכן לבד מהנזק לרכוש גרם המשיב נזק לבטחונם של בעלי הדירה כאשר לאור היום פרץ לדירתם וגנב רכוש.

עיון בגיליון ההרשעות הקודמות של המשיב מעלה כי הוא חוזר ומבצע עבירות רכוש, לרבות עבירות רכוש כלפי רכב ועונשי מ אסר על תנאי ומאסרים בפועל לתקופות קצרות לא הרתיעו אותו גם הפעם מלפגוע ברכושו של הזולת.

לאור כל האמור לעיל, עונש של הארכת מאסר על תנאי שהוטל על ידי בימ"ש קמא על המשיב חורג מהענישה הראויה למי שפוגע בבטחונו וברכושו של הזולת ואינו מתחשב במידה הראויה באינטרס הציבורי שיש בשירוש הנגע ובצורך להרתיע את המשיב ואחרים שכמותו מלפגוע ברכושו של הזולת ובבטחונו האישי על ידי הטלת עונשים הולמים, גם בנסיבות המקלות בהם התחשב בימ"ש קמא.

לאור כל האמור לעיל, ותוך שאנו לוקחים בחשבון את ההלכה הפסוקה לפיה ערכאת ערעור לא ממצה את הדין עם מי שהמערערת מבקשת להחמיר בעונשו, אנו מקבלים את הערעור ומטילים על המשיב שנתיים מאסר בפועל החל מיום מעצרו, 1.2.11, לרבות הפעלת המאסר על תנאי שנגזר על המשיב בת"פ 1171/08 (בימ"ש השלום בחיפה).

מאחר והמשיב משוחרר, הוא יתייצב לריצוי יתרת עונש המאסר בפועל ביום 1.5.12 בשעה 12:00 במזכירות הפלילית של בית משפט זה, ואם לא יתייצב - ייעצר ויועבר למשמרות שב"ס.

אנו גוזרים על המשיב שנה מאסר על תנאי שלא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים משחרורו ממאסר עבירת רכוש מסוג פשע המנויה בפרק יא' לחוק העונשין, תשל"ז-1977.